| 1:1 IN THE beginning God created the heaven and the earth. |
1:1 בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
|
| 1:2 Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters. |
1:2 והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים
|
| 1:3 And God said: 'Let there be light' And there was light. |
1:3 ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור
|
| 1:4 And God saw the light, that it was good; and God divided the light from the darkness. |
1:4 וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך
|
| 1:5 And God called the light Day, and the darkness He called Night And there was evening and there was morning, one day. |
1:5 ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד
|
| 1:6 And God said: 'Let there be a firmament in the midst of the waters, and let it divide the waters from the waters'. |
1:6 ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים
|
| 1:7 And God made the firmament, and divided the waters which were under the firmament from the waters which were above the firmament; and it was so. |
1:7 ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן
|
| 1:8 And God called the firmament Heaven And there was evening and there was morning, a second day. |
1:8 ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני
|
| 1:9 And God said: 'Let the waters under the heaven be gathered together unto one place, and let the dry land appear' And it was so. |
1:9 ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן
|
| 1:10 And God called the dry land Earth, and the gathering together of the waters called He Seas; and God saw that it was good. |
1:10 ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב.
|
| 1:11 And God said: 'Let the earth put forth grass, herb yielding seed, and fruit-tree bearing fruit after its kind, wherein is the seed thereof, upon the earth' And it was so. |
1:11 ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן
|
| 1:12 And the earth brought forth grass, herb yielding seed after its kind, and tree bearing fruit, wherein is the seed thereof, after its kind; and God saw that it was good. |
1:12 ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב
|
| 1:13 And there was evening and there was morning, a third day. |
1:13 ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי
|
| 1:14 And God said: 'Let there be lights in the firmament of the heaven to divide the day from the night; and let them be for signs, and for seasons, and for days and years; |
1:14 ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים
|
| 1:15 and let them be for lights in the firmament of the heaven to give light upon the earth' And it was so. |
1:15 והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן
|
| 1:16 And God made the two great lights: the greater light to rule the day, and the lesser light to rule the night; and the stars. |
1:16 ויעש אלהים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים
|
| 1:17 And God set them in the firmament of the heaven to give light upon the earth, |
1:17 ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ
|
| 1:18 and to rule over the day and over the night, and to divide the light from the darkness; and God saw that it was good. |
1:18 ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב
|
| 1:19 And there was evening and there was morning, a fourth day. |
1:19 ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי
|
| 1:20 And God said: 'Let the waters swarm with swarms of living creatures, and let fowl fly above the earth in the open firmament of heaven'. |
1:20 ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים
|
| 1:21 And God created the great sea-monsters, and every living creature that creepeth, wherewith the waters swarmed, after its kind, and every winged fowl after its kind; and God saw that it was good. |
1:21 ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב
|
| 1:22 And God blessed them, saying: 'Be fruitful, and multiply, and fill the waters in the seas, and let fowl multiply in the earth'. |
1:22 ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ
|
| 1:23 And there was evening and there was morning, a fifth day. |
1:23 ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי
|
| 1:24 And God said: 'Let the earth bring forth the living creature after its kind, cattle, and creeping thing, and beast of the earth after its kind' And it was so. |
1:24 ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן
|
| 1:25 And God made the beast of the earth after its kind, and the cattle after their kind, and every thing that creepeth upon the ground after its kind; and God saw that it was good. |
1:25 ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב
|
| 1:26 And God said: 'Let us make man in our image, after our likeness; and let them have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over the cattle, and over all the earth, and over every creeping thing that creepeth upon the earth'. |
1:26 ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ
|
| 1:27 And God created man in His own image, in the image of God created He him; male and female created He them. |
1:27 ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם
|
| 1:28 And God blessed them; and God said unto them: 'Be fruitful, and multiply, and replenish the earth, and subdue it; and have dominion over the fish of the sea, and over the fowl of the air, and over every living thing that creepeth upon the earth'. |
1:28 ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ
|
| 1:29 And God said: 'Behold, I have given you every herb yielding seed, which is upon the face of all the earth, and every tree, in which is the fruit of a tree yielding seed--to you it shall be for food; |
1:29 ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה
|
| 1:30 and to every beast of the earth, and to every fowl of the air, and to every thing that creepeth upon the earth, wherein there is a living soul, I have given every green herb for food' And it was so. |
1:30 ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן
|
| 1:31 And God saw every thing that He had made, and, behold, it was very good And there was evening and there was morning, the sixth day. |
1:31 וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי
|
| 2:1 And the heaven and the earth were finished, and all the host of them. |
2:1 ויכלו השמים והארץ וכל צבאם
|
| 2:2 And on the seventh day God finished His work which He had made; and He rested on the seventh day from all His work which He had made. |
2:2 ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה
|
| 2:3 And God blessed the seventh day, and hallowed it; because that in it He rested from all His work which God in creating had made. |
2:3 ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות
|
| 2:4 These are the generations of the heaven and of the earth when they were created, in the day that the Lord God made earth and heaven. |
2:4 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים
|
| 2:5 No shrub of the field was yet in the earth, and no herb of the field had yet sprung up; for the Lord God had not caused it to rain upon the earth, and there was not a man to till the ground; |
2:5 וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה
|
| 2:6 but there went up a mist from the earth, and watered the whole face of the ground. |
2:6 ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה
|
| 2:7 Then the Lord God formed man of the dust of the ground, and breathed into his nostrils the breath of life; and man became a living soul. |
2:7 וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה
|
| 2:8 And the Lord God planted a garden eastward, in Eden; and there He put the man whom He had formed. |
2:8 ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר
|
| 2:9 And out of the ground made the Lord God to grow every tree that is pleasant to the sight, and good for food; the tree of life also in the midst of the garden, and the tree of the knowledge of good and evil. |
2:9 ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע
|
| 2:10 And a river went out of Eden to water the garden; and from thence it was parted, and became four heads. |
2:10 ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים
|
| 2:11 The name of the first is Pishon; that is it which compasseth the whole land of Havilah, where there is gold; |
2:11 שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב
|
| 2:12 and the gold of that land is good; there is bdellium and the onyx stone. |
2:12 וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם
|
| 2:13 And the name of the second river is Gihon; the same is it that compasseth the whole land of Cush. |
2:13 ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש
|
| 2:14 And the name of the third river is Tigris; that is it which goeth toward the east of Asshur And the fourth river is the Euphrates. |
2:14 ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת
|
| 2:15 And the Lord God took the man, and put him into the garden of Eden to dress it and to keep it. |
2:15 ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה
|
| 2:16 And the Lord God commanded the man, saying: 'Of every tree of the garden thou mayest freely eat; |
2:16 ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל
|
| 2:17 but of the tree of the knowledge of good and evil, thou shalt not eat of it; for in the day that thou eatest thereof thou shalt surely die.' |
2:17 ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות
|
| 2:18 And the Lord God said: 'It is not good that the man should be alone; I will make him a help meet for him.' |
2:18 ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו
|
| 2:19 And out of the ground the Lord God formed every beast of the field, and every fowl of the air; and brought them unto the man to see what he would call them; and whatsoever the man would call every living creature, that was to be the name thereof. |
2:19 ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
|
| 2:20 And the man gave names to all cattle, and to the fowl of the air, and to every beast of the field; but for Adam there was not found a help meet for him. |
2:20 ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו
|
| 2:21 And the Lord God caused a deep sleep to fall upon the man, and he slept; and He took one of his ribs, and closed up the place with flesh instead thereof. |
2:21 ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה
|
| 2:22 And the rib, which the Lord God had taken from the man, made He a woman, and brought her unto the man. |
2:22 ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם
|
| 2:23 And the man said: 'This is now bone of my bones, and flesh of my flesh; she shall be called Woman, because she was taken out of Man.' |
2:23 ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת
|
| 2:24 Therefore shall a man leave his father and his mother, and shall cleave unto his wife, and they shall be one flesh. |
2:24 על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד
|
| 2:25 And they were both naked, the man and his wife, and were not ashamed. |
2:25 ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו
|
| 3:1 Now the serpent was more subtle than any beast of the field which the Lord God had made. And he said unto the woman: 'Yea, hath God said: Ye shall not eat of any tree of the garden?' |
3:1 והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן
|
| 3:2 And the woman said unto the serpent: 'Of the fruit of the trees of the garden we may eat; |
3:2 ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל
|
| 3:3 but of the fruit of the tree which is in the midst of the garden, God hath said: Ye shall not eat of it, neither shall ye touch it, lest ye die.' |
3:3 ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון
|
| 3:4 And the serpent said unto the woman: 'Ye shall not surely die; |
3:4 ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון
|
| 3:5 for God doth know that in the day ye eat thereof, then your eyes shall be opened, and ye shall be as God, knowing good and evil.' |
3:5 כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע
|
| 3:6 And when the woman saw that the tree was good for food, and that it was a delight to the eyes, and that the tree was to be desired to make one wise, she took of the fruit thereof, and did eat; and she gave also unto her husband with her, and he did eat. |
3:6 ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל
|
| 3:7 And the eyes of them both were opened, and they knew that they were naked; and they sewed fig-leaves together, and made themselves girdles. |
3:7 ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת
|
| 3:8 And they heard the voice of the Lord God walking in the garden toward the cool of the day; and the man and his wife hid themselves from the presence of the Lord God amongst the trees of the garden. |
3:8 וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן
|
| 3:9 And the Lord God called unto the man, and said unto him: 'Where art thou?' |
3:9 ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה
|
| 3:10 And he said: 'I heard Thy voice in the garden, and I was afraid, because I was naked; and I hid myself.' |
3:10 ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא
|
| 3:11 And He said: 'Who told thee that thou wast naked? Hast thou eaten of the tree, whereof I commanded thee that thou shouldest not eat?' |
3:11 ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת
|
| 3:12 And the man said: 'The woman whom Thou gavest to be with me, she gave me of the tree, and I did eat.' |
3:12 ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל
|
| 3:13 And the Lord God said unto the woman: 'What is this thou hast done?' And the woman said: 'The serpent beguiled me, and I did eat.' |
3:13 ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל
|
| 3:14 And the Lord God said unto the serpent: 'Because thou hast done this, cursed art thou from among all cattle, and from among all beasts of the field; upon thy belly shalt thou go, and dust shalt thou eat all the days of thy life. |
3:14 ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך
|
| 3:15 And I will put enmity between thee and the woman, and between thy seed and her seed; they shall bruise thy head, and thou shalt bruise their heel.' |
3:15 ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
|
| 3:16 Unto the woman He said: 'I will greatly multiply thy pain and thy travail; in pain thou shalt bring forth children; and thy desire shall be to thy husband, and he shall rule over thee.' |
3:16 אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך
|
| 3:17 And unto Adam He said: 'Because thou hast hearkened unto the voice of thy wife, and hast eaten of the tree, of which I commanded thee, saying: Thou shalt not eat of it; cursed is the ground for thy sake; in toil shalt thou eat of it all the days of thy life. |
3:17 ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך
|
| 3:18 Thorns also and thistles shall it bring forth to thee; and thou shalt eat the herb of the field. |
3:18 וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה
|
| 3:19 In the sweat of thy face shalt thou eat bread, till thou return unto the ground; for out of it wast thou taken; for dust thou art, and unto dust shalt thou return.' |
3:19 בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב
|
| 3:20 And the man called his wife's name Eve; because she was the mother of all living. |
3:20 ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי
|
| 3:21 And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skins, and clothed them. |
3:21 ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם
|
| 3:22 And the Lord God said: 'Behold, the man is become as one of us, to know good and evil; and now, lest he put forth his hand, and take also of the tree of life, and eat, and live for ever.' |
3:22 ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם
|
| 3:23 Therefore the Lord God sent him forth from the garden of Eden, to till the ground from whence he was taken. |
3:23 וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם
|
| 3:24 So He drove out the man; and He placed at the east of the garden of Eden the cherubim, and the flaming sword which turned every way, to keep the way to the tree of life. |
3:24 ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים
|
| 4:1 And the man knew Eve his wife; and she conceived and bore Cain, and said: 'I have gotten a man with the help of the Lord.' |
4:1 והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה
|
| 4:2 And again she bore his brother Abel. And Abel was a keeper of sheep, but Cain was a tiller of the ground. |
4:2 ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה
|
| 4:3 And in process of time it came to pass, that Cain brought of the fruit of the ground an offering unto the Lord. |
4:3 ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה
|
| 4:4 And Abel, he also brought of the firstlings of his flock and of the fat thereof. And the Lord had respect unto Abel and to his offering; |
4:4 והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו
|
| 4:5 but unto Cain and to his offering He had not respect. And Cain was very wroth, and his countenance fell. |
4:5 ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו
|
| 4:6 And the Lord said unto Cain: 'Why art thou wroth? and why is thy countenance fallen? |
4:6 ויאמר יהוה אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך
|
| 4:7 If thou doest well, shall it not be lifted up? and if thou doest not well, sin coucheth at the door; and unto thee is its desire, but thou mayest rule over it.' |
4:7 הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו
|
| 4:8 And Cain spoke unto Abel his brother. And it came to pass, when they were in the field, that Cain rose up against Abel his brother, and slew him. |
4:8 ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו
|
| 4:9 And the Lord said unto Cain: 'Where is Abel thy brother?' And he said: 'I know not; am I my brother's keeper?' |
4:9 ויאמר יהוה אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי
|
| 4:10 And He said: 'What hast thou done? the voice of thy brother's blood crieth unto Me from the ground. |
4:10 ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה
|
| 4:11 And now cursed art thou from the ground, which hath opened her mouth to receive thy brother's blood from thy hand. |
4:11 ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך
|
| 4:12 When thou tillest the ground, it shall not henceforth yield unto thee her strength; a fugitive and a wanderer shalt thou be in the earth.' |
4:12 כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ
|
| 4:13 And Cain said unto the Lord: 'My punishment is greater than I can bear. |
4:13 ויאמר קין אל יהוה גדול עוני מנשא
|
| 4:14 Behold, Thou hast driven me out this day from the face of the land; and from Thy face shall I be hid; and I shall be a fugitive and a wanderer in the earth; and it will come to pass, that whosoever findeth me will slay me.' |
4:14 הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני
|
| 4:15 And the Lord said unto him: 'Therefore whosoever slayeth Cain, vengeance shall be taken on him sevenfold.' And the Lord set a sign for Cain, lest any finding him should smite him. |
4:15 ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו
|
| 4:16 And Cain went out from the presence of the Lord, and dwelt in the land of Nod, on the east of Eden. |
4:16 ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נוד קדמת עדן
|
| 4:17 And Cain knew his wife; and she conceived, and bore Enoch; and he builded a city, and called the name of the city after the name of his son Enoch. |
4:17 וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך
|
| 4:18 And unto Enoch was born Irad; and Irad begot Mehujael; and Mehujael begot Methushael; and Methushael begot Lamech. |
4:18 ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל ומחייאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך
|
| 4:19 And Lamech took unto him two wives; the name of one was Adah, and the name of the other Zillah. |
4:19 ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה
|
| 4:20 And Adah bore Jabal; he was the father of such as dwell in tents and have cattle. |
4:20 ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה
|
| 4:21 And his brother's name was Jubal; he was the father of all such as handle the harp and pipe. |
4:21 ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב
|
| 4:22 And Zillah, she also bore Tubal-cain, the forger of every cutting instrument of brass and iron; and the sister of Tubal-cain was Naamah. |
4:22 וצלה גם הוא ילדה את תובל קין לטש כל חרש נחשת וברזל ואחות תובל קין נעמה
|
| 4:23 And Lamech said unto his wives: Adah and Zillah, hear my voice; ye wives of Lamech, hearken unto my speech; for I have slain a man for wounding me, and a young man for bruising me; |
4:23 ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי
|
| 4:24 If Cain shall be avenged sevenfold, truly Lamech seventy and sevenfold. |
4:24 כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה
|
| 4:25 And Adam knew his wife again; and she bore a son, and called his name Seth: 'for God hath appointed me another seed instead of Abel; for Cain slew him.' |
4:25 וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין
|
| 4:26 And to Seth, to him also there was born a son; and he called his name Enosh; then began men to call upon the name of the Lord. |
4:26 ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה
|
| 5:1 This is the book of the generations of Adam. In the day that God created man, in the likeness of God made He him; |
5:1 זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו
|
| 5:2 male and female created He them, and blessed them, and called their name Adam, in the day when they were created. |
5:2 זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם
|
| 5:3 And Adam lived a hundred and thirty years, and begot a son in his own likeness, after his image; and called his name Seth. |
5:3 ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת
|
| 5:4 And the days of Adam after he begot Seth were eight hundred years; and he begot sons and daughters. |
5:4 ויהיו ימי אדם אחרי הולידו את שת שמנה מאת שנה ויולד בנים ובנות
|
| 5:5 And all the days that Adam lived were nine hundred and thirty years; and he died. |
5:5 ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת
|
| 5:6 And Seth lived a hundred and five years, and begot Enosh. |
5:6 ויחי שת חמש שנים ומאת שנה ויולד את אנוש
|
| 5:7 And Seth lived after he begot Enosh eight hundred and seven years, and begot sons and daughters. |
5:7 ויחי שת אחרי הולידו את אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
|
| 5:8 And all the days of Seth were nine hundred and twelve years; and he died. |
5:8 ויהיו כל ימי שת שתים עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת
|
| 5:9 And Enosh lived ninety years, and begot Kenan. |
5:9 ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את קינן
|
| 5:10 And Enosh lived after he begot Kenan eight hundred and fifteen years, and begot sons and daughters. |
5:10 ויחי אנוש אחרי הולידו את קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
|
| 5:11 And all the days of Enosh were nine hundred and five years; and he died. |
5:11 ויהיו כל ימי אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה וימת
|
| 5:12 And Kenan lived seventy years, and begot Mahalalel. |
5:12 ויחי קינן שבעים שנה ויולד את מהללאל
|
| 5:13 And Kenan lived after he begot Mahalalel eight hundred and forty years, and begot sons and daughters. |
5:13 ויחי קינן אחרי הולידו את מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
|
| 5:14 And all the days of Kenan were nine hundred and ten years; and he died. |
5:14 ויהיו כל ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה וימת
|
| 5:15 And Mahalalel lived sixty and five years, and begot Jared. |
5:15 ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את ירד
|
| 5:16 And Mahalalel lived after he begot Jared eight hundred and thirty years, and begot sons and daughters. |
5:16 ויחי מהללאל אחרי הולידו את ירד שלשים שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
|
| 5:17 And all the days of Mahalalel were eight hundred ninety and five years; and he died. |
5:17 ויהיו כל ימי מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה וימת
|
| 5:18 And Jared lived a hundred sixty and two years, and begot Enoch. |
5:18 ויחי ירד שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את חנוך
|
| 5:19 And Jared lived after he begot Enoch eight hundred years, and begot sons and daughters. |
5:19 ויחי ירד אחרי הולידו את חנוך שמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות
|
| 5:20 And all the days of Jared were nine hundred sixty and two years; and he died. |
5:20 ויהיו כל ימי ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה וימת
|
| 5:21 And Enoch lived sixty and five years, and begot Methuselah. |
5:21 ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח
|
| 5:22 And Enoch walked with God after he begot Methuselah three hundred years, and begot sons and daughters. |
5:22 ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות
|
| 5:23 And all the days of Enoch were three hundred sixty and five years. |
5:23 ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה
|
| 5:24 And Enoch walked with God, and he was not; for God took him. |
5:24 ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים
|
| 5:25 And Methuselah lived a hundred eighty and seven years, and begot Lamech. |
5:25 ויחי מתושלח שבע ושמנים שנה ומאת שנה ויולד את למך
|
| 5:26 And Methuselah lived after he begot Lamech seven hundred eighty and two years, and begot sons and daughters. |
5:26 ויחי מתושלח אחרי הולידו את למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה ויולד בנים ובנות
|
| 5:27 And all the days of Methuselah were nine hundred sixty and nine years; and he died. |
5:27 ויהיו כל ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה וימת
|
| 5:28 And Lamech lived a hundred eighty and two years, and begot a son. |
5:28 ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן
|
| 5:29 And he called his name Noah, saying: 'This same shall comfort us in our work and in the toil of our hands, which cometh from the ground which the Lord hath cursed.' |
5:29 ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יהוה
|
| 5:30 And Lamech lived after he begot Noah five hundred ninety and five years, and begot sons and daughters. |
5:30 ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות
|
| 5:31 And all the days of Lamech were seven hundred seventy and seven years; and he died. |
5:31 ויהי כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה וימת
|
| 5:32 And Noah was five hundred years old; and Noah begot Shem, Ham, and Japheth. |
5:32 ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת
|
| 6:1 And it came to pass, when men began to multiply on the face of the earth, and daughters were born unto them, |
6:1 ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם
|
| 6:2 that the sons of God saw the daughters of men that they were fair; and they took them wives, whomsoever they chose. |
6:2 ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו
|
| 6:3 And the Lord said: 'My spirit shall not abide in man for ever, for that he also is flesh; therefore shall his days be a hundred and twenty years.' |
6:3 ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה
|
| 6:4 The Nephilim were in the earth in those days, and also after that, when the sons of God came in unto the daughters of men, and they bore children to them; the same were the mighty men that were of old, the men of renown. |
6:4 הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם
|
| 6:5 And the Lord saw that the wickedness of man was great in the earth, and that every imagination of the thoughts of his heart was only evil continually. |
6:5 וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום
|
| 6:6 And it repented the Lord that He had made man on the earth, and it grieved Him at His heart. |
6:6 וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו
|
| 6:7 And the Lord said: 'I will blot out man whom I have created from the face of the earth; both man, and beast, and creeping thing, and fowl of the air; for it repenteth Me that I have made them.' |
6:7 ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם
|
| 6:8 But Noah found grace in the eyes of the Lord. |
6:8 ונח מצא חן בעיני יהוה
|
